1599-55-00-09 :טלפון

(הרעלת הגוף (רקווג Home // (הרעלת הגוף (רקווג

 

הרעלת הגוף (רקווג)

 
 
henrih
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

הטוקסיקולוגיה האנושית– תורת הנס רקווג אודות הצטברות הפסולת בגוף האדם המהווה בסיס להתפתחות מחלות.
מושג הטוקסיקולוגיה האנושית פותח כתורה רפואית
על ידי רופא גרמני בשם הנס היינריך רקווג (1905 – 1985).
על פי רקווג, במהלך החיים נספגים בגוף חומרים שונים אשר עוברים תהליכי עיבוד ואחר כך מופרשים החוצה מהגוף.
חומרים חיוניים עוברים שינויים כתוצאה מתהליכי חילוף החומרים,
ואילו שאריותיהם מופרשים מהגוף.
בזכות תהליכים אלה הגוף שומר על איזון פיזיולוגי דינאמי המכונה בריאות.
לחומרים שהגוף אינו זקוק להם רקווג מתייחס כאל “טוקסינים אנושיים”,
כלומר רעלים אנושיים. על פי תורת רקווג,
מחלה הינה הרעלת הגוף הנגרמת על ידי טוקסינים אנושיים,
המלווה בתהליכים הגנתיים של הגוף אשר מטרתם היא לרפא את הגוף.
לפיכך, רקווג רואה במחלה תהליך ביולוגי חיוני של התגוננות מפני גורמים רעילים.
השלב הראשון הינו שלב ההפרשה – הפרשת הומו-טוקסינים החוצה דרך פתחים פיזיולוגיים של הגוף ודרך רקמות ואיברים מסוימים.
ניקוז היא הפעולה הראשונה שהגוף עושה על מנת להיפטר מהומו-טוקסינים ומהשפעתם,
ללא קשר לסוגם: מולקולה רעילה, נגיף,וירוס או כל חומר לא חיוני או מזיק אחר.
תהליכי הניקוז כוללים הפרשת צואה,השתנה, הזעה, וסת, הפרשת רוק ודמעות,
הפרשת מיצי עיכול וכדומה. השלב השני הינו שלב הדלקת.
שלב זה מאופיין על ידי תהליכים בולטים של הוצאת טוקסינים מהגוף המלווים בקדחת,
תגובות דלקתיות וכאבים.
שלב זה נקרא גם שלב התגובה שבו הגוף מגיב לניסיון כושל או לא מספיק של ניקוז רעלים.
דלקת וכאבים הינם תופעות לא נעימות של שלב התגובה,
אך הם תורמים להעלאת חום הגוף אשר מזרזת את חילוף החומרים ואת המעבר לשלב הניקוז.
תופעות הלוואי האפשריות הן חום,
נזלת, שיעול, הזעת יתר, שלשול, הפרשת מוגלה, כאבים וכד’,
וכן תגובות שונות בזמן הפרשה ונטרול חומרים רעילים במהלך תהליך דלקתי.
השלב השלישי הינו שלב האכסון.
כאשר הגוף אינו מצליח להיפטר מהרעלים בשלב התגובה ,נוצר צורך לאכסן אותם במקום מסוים.
הרעלים מצטברים בחלקי גוף שונים ,כדי לנסות ולהוציא אותם החוצה בהמשך,
אחרי שחדירתם אל גוף תיפסק ומערכות הגוף יחזרו לתפקודן התקין.
בשלב זה אגירת הרעלים טרם מהווה סכנה ממשית אך עלולה לגרום להיווצרות מחלות משניות,
למשל, בשילוב עם גורמים מסכנים אחרים כמו עודף משקל.

 

התסמינים האפשריים הם הצטברות פסולת קלה המתבטאת כהשמנת יתר מדרגה ראשונה או להיפך,
תת-משקל מדרגה ראשונה עם היווצרות מקומות אגירת רעלים חדשים:
גידולים שפירים מסוגים שונים, פוליפים, טחורים וכד’.
בשלושת השלבים האלה הגוף עוד איכשהו מתמודד עם הצטברות רעלים,
הפרשות תקופתיות של פסולת ועם התפרצויות של מחלות רקע.
במידה שהגוף לא מתנקה מרעלים,
תהליך הצטברות הפסולת ממשיך לשלבים המתקדמים אשר מאופיינים בחדירת הפסולת אל-תוך תאי הגוף שגורמת להריסתם.
הפסולת המצטברת בגוף הורסת מבנים שונים בתוך התא,
כגון אנזימים וגנים.
בשלבים אלה מתפרצות אצל האדם מחלות תורשתיות ומצבים פתולוגיים שונים.
את שלושת השלבים הראשונים ניתן להגדיר כהצטברות הפסולת ברקמות,
ואת השלבים הבאים כהצטברות פסולת בתוך תאים.

 

השלב הרביעי הינו שלב הספיגה שבו הרעלים חודרים אל תוך התאים.
זהו שלב סמוי.
כאשר הצטברות הרעלים בגוף נמשכת, ריכוזם בנוזל הבין-תאי עולה.
הרעלים חודרים אל החלל הבין-תאי,
פוגעים במבנים תוך-תאיים ובאנזימים וגורמים להפרעות בתפקוד קרום התא.
השלב הזה, שלב הרוויה, מאופיין בתסמינים סובייקטיביים.
התסמינים האובייקטיביים אינם רבים,
ולכן מאובחנות אצל אדם פתולוגיות “כלליות” כגון מיגרנות או “עייפות כרונית”,
ולעיתים חולים אלה נקראים “סימולנטים” (מתחלים).
לפיכך, שלב זה נקרא גם “אילם” או “שקט”.

 

השלב החמישי הינו שלב הניוון.
כאשר ספיגת הפסולת בתאים נמשכת,
המבנים התוך-תאיים נהרסים, וכתוצאה מצטברים בהם תוצרי הפירוק.
על פי רקווג,
בנקודה הזאת קיימות כבר פתולוגיות והפרעות בתפקוד שנראות לעין.
מדובר לא רק בפגיעה בתאים בודדים אלא במבנים תאיים שלמים ובחלקי איברים.
השלב הזה טרם מתאפיין בתסמינים גלויים ברורים,
אך ניתן כבר לראות שינויים פתולוגיים בבדיקות מעבדה.
בשלב הנ”ל מתפתחות הפרעות משניות כגון ריניטיס אטרופית (ניוון רירית האף),
פרזיס (שיתוק חלקי של שרירי השלד ושרירים חלקים),
ניוון עצב הראייה, צירוזיס וכד’.

 

השלב השיש הינו שלב ניאו פלסטי (ממאיר).
הגוף מנסה לשרוד תוך יצירת מבנים תאיים חדשים,
אך השפעת הפסולת גורמת להצטברות רעלים ולהחלשת מערכת החיסון,
וכתוצאה מכך מתפתחים תהליכי התמיינות תאים משובשים,
מה שגורם להיווצרות גידולים ממאירים ברקמות השונות.

 

בשלבים 4-6 הגוף כבר נמצא תחת השפעתה הניכרת של פסולת רעילה.
בשלבים אלה הגוף משתדל להמשיך ולשרוד ולסלק את הפסולת דרך פצעים מוגלתיים או על-ידי יצירת מחלות מטבוליות.
כאשר ישנה כניסה מתמדת של הרעלים לגוף,
הם מתפזרים בו לפי סדר מסוים התלוי במבנה רקמות:
תחילה בשכבות חיצוניות (רקמות האפיתל),
ואז ברקמות חיבור בהתאם לסוגי החומר שלהן:
– חומר נוזלי: דם, נוזל הלימפה, הנוזל הבין-תאי;
– חומר ג’לי: זגוגית העין, נוזל סינוביאלי (נוזל פרקים), עדשת העין;
– חומר סיבי: סחוסים, שרירים, עצמות וכו’;
– חומר אולטרא-סיבי (ברמה התאית) – הסיבים הרשתיים.
לפי הנ”ל, מומלץ לבצע את ניקוי הגוף באותו הסדר – מהרקמות החיצוניות אל האיברים הפנימיים.

 


תרומתו של רקווג היא סכימה אוניברסאלית של התפתחות תהליכים פתולוגיים באורגניזמים חיים שהוא הציע.
הודות סכימה זו הרופא יכול להעריך את כיוונה של התפתחות
המחלה לפי טבלת ששת השלבים (לכיוון עולה או יורד) ולאמוד את מצבו האנרגטי של הגוף,
וכתוצאה מכך לנהל באופן מודע את תהליך הריפוי.